לרקוד ולא לשכוח

 מחקר קובע כי לימוד צעדים חדשים מאט את הזדקנות המוח. החוקרים גילו כי בניגוד לפעולות כמו הליכה מהירה, לימוד ריקוד בקבוצות מציב אתגרים קוגנטיביים ויש לו השפעה גדולה על החלק במוח שאחראי על מהירות העיבוד והזיכרון

המתנ"ס השכונתי מעולם לא נראה מפתה יותר: מחקר חדש, שהשווה בין ההשפעות הנוירולוגיות של ריקודי עם לבין אלה של פעולות אחרות כמו הליכה, גילה כי יש משהו מיוחד בלימוד ריקוד בקבוצות; האתגרים שריקודים אלה מציבים לגוף ולמוח עשויים לסייע משמעותית בעיכוב כמה מהשינויים הבלתי נמנעים המתהווים במוחנו עם הגיל.

מומחים למדעי המוח ומי שעברו את גיל העמידה יודעים שככל שהגוף מתבגר, המוח משתנה ונעשה איטי יותר. נראה כי מהירות העיבוד, המעידה על כושר מוחנו לספוג, לעבד ולהגיב למידע חדש, סופגת פגיעה קשה.

מדענים חושדים שהירידה בתפקוד המוח קשורה ישירות לשחיקה של החומר הלבן במוח — רקמה המורכבת מתאי עצב מיוחדים המעבירים מידע בתוך מערכת העצבים. במוחות צעירים, המידע מזנק מתא עצב אחד לשני במהירות מדהימה. אך סקירות מוח של אנשים מבוגרים מלמדות כי אצלם החומר הלבן מידלל והופך לפחות יעיל, וכי המסרים מגמגמים ומאטים. יחד עם זאת, לא ברור אם שחיקת החומר הלבן הקשורה לזקנה היא בלתי הפיכה.

 

במחקר החדש שפרסם החודש כתב העת Frontiers in Aging Neuroscience, חוקרים מאוניברסיטת אילינוי וממוסדות לימוד אחרים בדקו את השפעת פעילויות גופניות שונות על תפקוד מוחם של מבוגרים.

החוקרים גייסו 174 אנשים בריאים בשנות ה־60 וה־70 לחייהם, שלא סבלו ממוגבלות קוגניטיבית, ורובם לא היו פעילים פיזית. המתנדבים זומנו למעבדת האוניברסיטה שבה נבחן כושרם הפיזי והמנטלי, כולל מהירות עיבוד וסריקת מוח במכונת MRI מתוחכמת.

בשלב הבא החוקרים חילקו את המתנדבים באופן אקראי לכמה קבוצות. חברי הקבוצה הראשונה השתתפו בתוכנית מפוקחת של הליכה מהירה של שעה, שלוש פעמים בשבוע; חברי הקבוצה השנייה התבקשו לבצע תרגילי מתיחות ושיווי משקל מבוקרים שלוש פעמים בשבוע.

על חברי הקבוצה השלישית הוטל ללמוד ריקוד. הנשים והגברים בקבוצה הגיעו לסטודיו שלוש פעמים בשבוע למשך שעה והתאמנו על כוריאוגרפיית ריקודי עם שהפכה למורכבת בהדרגה; הם הסתדרו בשורות ובריבועים באופן חלק, תוך שהם עוברים משותף לשותף.

אחרי שישה חודשים הוזמנו המתנדבים למעבדה שבה חזרו על הבדיקות וסריקות המוח שעשו בתחילת הניסוי. ההבדלים בתוצאות היו מבטיחים ומדאיגים באותה מידה. 

באופן כללי, בכל מוחות הנבדקים נצפו סימנים עדינים של מה שכינו המדענים "התנוונות" החומר הלבן — בעיקר אצל מתנדבים קשישים יותר ואצל מי שלא היו פעילים גופנית לפני הניסוי. ואולם בקבוצה אחת נרשם שיפור של ממש בבריאות חלק מהחומר הלבן, בהשוואה למצבו שישה חודשים קודם — הרקדנים. החומר הלבן הפך צפוף יותר בפורניקס, החלק במוח המעורב במהירות העיבוד והזיכרון.

נראה כי האתגרים הקוגנטיביים שהציב הריקוד, שדרשו מהמשתתפים ללמוד ולהצטיין בכוריאוגרפיות חדשות במשך חצי שנה, השפיעו על הביוכימיה של רקמת המוח בפורניקס, אומרת ד"ר אנייסקה בורזינסקה, ראש צוות החוקרים ומרצה באוניברסיטה של מדינת קולורדו בפורט קולינס.

אמנם המחקר בחן השפעה של פעילות קצרת טווח על המוח, אך ד"ר בורזינסקה מקווה לערוך מחקר נוסף שייבחן פעולות נוספות לתקופת זמן של כמה שנים. עד אז, המידע החדש מספק לא מעט סיבות טובות לקום מהספה.

31.03.2017

https://www.haaretz.co.il

 
אהבת? הפיצי כדי שעוד אנשים יהנו
Facebook
Google+
WhatsApp
Email
אשמח לקבל ממך לייק